הילד המשיח

בחלומי ישבתי על ספסל בשערי העיר ירושלים שלג כבד סביבי נפל אך בי לא נגעו המים בחלומי ידעתי בבירור התרחשות לעומתי מתרגשת שפתיי רחשו בבהילות תפילה חרישית ועיקשת ברק פתח את השמיים ולרגע ראיתי הכל במופלא אל תחקור סגרתי עיניים אז דיבר אלי אותו הקול בחלומי פתחתי את עיניי ולצידי על הספסל ראיתי ילד והילד זקן וחכם ולילד אין כתר אין עם אך לי היה ברור ומחוור כי כך ליבי לחש לי והבטיח שהילד הזה המוזר הוא, חי נפשי, המלך המשיח ותכף כשהביט לתוך עיניי הוא ראה עלי הכל בושה שכזאת לא ידעתי מימיי אבל לא התאפקתי מלשאול מתי זה כבר נגמר הגלות המר הזה מתי סופסוף תתגלה מתי תכלה רשעה מארץ ופינו בשחוק ימלא בחלומי בחלומי הוא נעמד על הספסל פרש כפיו, הפשיל ראשו לאחור בידו האחת צצה קשת בידו השנית הכינור והוא ניגן געגועי געגועים עד נשמתי לצאת היתה מפרכסת מליבי נשרו אבנים עם כל משיכה של הקשת איך הוא ניגן! חרקה הקשת, יבב כינור קול שופר מרחוק הגיח ואז היישר אל תוך ליבי השחור צעק הילד המשיח מתי כבר תתעורר אתה? מתי סופסוף תגלה לא בשמיים היא רק בפיך ובלבבך חסרונך תמלא בחלומי בחלומי בחלומי ראינו שועלים פוסעים מעל חורבות בית מקדשנו השמיים כבדולח צלולים בצחוק פרצנו שנינו