על הBbנגב יוFרד ליל הסBbתיו
CmומצGmית כF#dim7וכבים חרש Gmחרש
Fעת הBbרוח עוFבר על הGmסף
עננGmים מהF#dim7לכים על הדGmרך.
כבר שGmנה לא הרCmגשנו כמGmעט
איך עבCmרו הזמDנים בשדוGmתינו
כבר שGmנה ונCmותרDנו מGmעט
מה רבDים שאינם כבר בינGmינו.
אך נזDכור את כוGmלם
את יAbפי הבלוFרית והBbתואר
כי רBb/Bעות שכזאת לעוCmלם
לאAdim7 תיתן את ליDבנו לשGmכוח
אהDבה מקודשת בGmדם
את תשDובי בינינו לפרGmוח.
הרBbעות נשאFנוך בלי מיBbלים
CmאפוGmרה F#dim7עקשנית ושוGmתקת
FמליBbלות האיFמה הגדוGmלים
את נותGmרת בF#dim7הירה ודולGmקת.
הGmרעות כנCmעריDיך כוGmלם
שוב בשCmמך נחDייך ונGmלכה
כי רGmעים שנפDלו על חרFבם
את חיBbיך הותירו לזכGmר.
ונזכור את כולם...